התחושה שיש שם מישהו שבאמת אכפת לו

על כל המאמצים שהושקעו מתחילת הקורס ועד לסופו,

על כל השיעורים הכיתתיים ועל אלו ש"משלוש יצא אחד" לבד,

על החוברות הדקיקות שנתנו תחושה 'שזה ממש כלום חומר...',

על התרגילים הבסיסיים, המתקדמים ואלו לאחרי 120,

הפתרונות- שאיפה היינו בלעדיהם היום,

המבחנים, הסימולציות, הגרפים הצבעוניים,

הקפה, תה, והאתגר המתמשך בפתיחת החלב,

על הלילות שנהפכו להיות המשכם הישיר של ימי עבודה ארוכים,

והכי הכי חשוב- על תשומת הלב שהייתה ניכרת בכל פרט ופרט,

ההיענות לכל רצון ובקשה כאילו היו הדבר החשוב ביותר כרגע,

כמעט גרמתם לחשוב שאמפתיה ואנושיות יכולים להיות מובנים מאליהם...

תודה לכם!

וכמה מילים אישיות לך,

אני בכלל לא התכוונתי לבוא...

הצניעות, היושר, הכנות והדיבור בגובה העיניים שעלו בשיחת הטלפון איתך, נתנו לי תחושה חזקה שפה יהיה לי הכי טוב.

מעבר למקצועיות והניסיון לאין שיעור שאת מביאה איתך, יש בך חום ואנושיות שיוצרים יחד שילוב מנצח. להט הלימוד שנבע ממך, הכניס לחומר חיות ועניין וכמעט התקבל הרושם שעתידו של העולם המחקרי תלוי פה על הפרק. היכולת המופלאה שלך להיכנס לנעליים של הצד השני ולהבין בדיוק איפה קשה, ומה כדאי וצריך לעשות, יחד עם החיבוק החם והמכיל והמילים הטובות והמדויקות שמלטפות את הקושי- נותנים לך להרגיש שאין דבר חשוב יותר ממך ומהבעיות שלך כרגע ושגם להם ימצא פתרון.

הליווי הצמוד, האוזן הקשבת, התחושה שיש שם מישהו שבאמת אכפת לו, יחד עם יציבות ועמידות ברורים, חיבה, נדיבות ואדיבות אינסופיים, גם כשהיה לך קשה ועמוס- היו מרשימים, מדהימים ולא ברורים מאליהם. ואין ספק שבתור המורה והמנהלת, עבדת יותר מכולם ויותר ממה שנראה- ידך בכל ויד הכל בך, האחריות שאין לה סוף והרצון להוסיף טוב שגורעים שעות שינה אפילו כשכבר אפשר... מרשים!

תודה על הניסיון להפוך את שאלת 'מתי תגיע הרכבת' לשאלת 'מה יקרה לה בדרך'...

שמחה שבאתי. למרות המתא"ם היה לעונג להכיר.

רק טוב שיהיה, נעמה.