כשדיברתי והתייעצתי עם אנשים על המתאם לפני שהחלטתי לגשת שנה שעברה, כל מה ששמעתי היה "תקופה מזעזעת..." "וואי קשה, פשוט סבל..." וכאלא דברים מחרידים.
אז הכנתי את עצמי for the worst, והאמת שזאת כן היתה תקופה קשה אבל הרבה פחות ממה שציפיתי. אני אפילו מעיזה להגיד שנהנתי ואני חושבת שהרבה מזה היה בגלל החוויה שלי בקורס. דוקא בגלל הקושי והלחץ התרשמתי מהחום והאכפתיות האמיתית של כל מי שבאתי איתו במגע באופק. אבל בשבילי השיעורים בקורס עצמו והמדריכה שלנו היו הכי משמעותיים.
אני עליתי לארץ מארה"ב ובתואר הכי התקשתי עם השפה בשיעורי סטטיסטיקה. בשלב מסוים בשנה א' פשוט הפסקתי להגיע לשיעורים כי היה נמאס לי לשבת שעות ולא להבין כלום ולחזור הביתה מתוסכלת. חששתי שהקורס יהיה flashback של החוויה הזאת אבל הופתעתי ממש לטובה. חן, המדריכה שלי, הסבירה הכל בצורה ברורה ומובנת- אמרתי לה בסוף הקורס ובאמת התכוונתי לזה- שהלוואי שהייתי לומדת הכל ממנה בתואר.
היא הצליחה ליצור אווירה פתוחה וכיפית בשיעור. בחיים לא הייתי מאמינה למישהו שהיה אומר לי שאני אהנה בשיעורי סטטיסטיקה- ועוד למתאם... חן עזרה עם החומר הקשה אבל גם הייתה שם לתמוך ולעזור בקושי ובעומס הרגשי ששיחק תפקיד לא פחות קריטי. ממש לא ציפיתי שאני אהיה עצובה לסיים את הקורס. כמובן ששמחתי לסיים עם כל הלחץ ותרגילים שלא נגמרים, אבל באמת היה קשה להיפרד מהאנשים ומהחוויה שליוו אותי לאורך התקופה האינטנסיבית הזאת ושהפכו אותה ממשהו שכולו קשה ומכביד למשהו מאתגר, מעשיר, ואפילו כיפי.
ברוך ה' הצלחתי במבחן עצמו והיום אני מעבירה שיעורים פרטיים בסטטיסטיקה- שני דברים שממש לא ציפיתי להם לפני שעשיתי את הקורס. אז אל תקשיבו לכל מי שאומר "וואי תקופה מזעזעת...", נכון זה תקופה קשה אבל אפשר גם ללמוד ממנו ואפילו להינות בה. בהצלחה רבה רבה לכולם!